לוי ואח' נ' זיו האפט ייעוץ וניהול בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לסילוק התביעה על הסף. בבקשה העלו המבקשים מספר טענות לסילוק על הסף, אך בדיון מיום 5.1.2014 הוסכם שתינתן החלטה אך בטענת מעשה בית דין.

ביסוד עילת התובענה טענת התובעים כי הנתבע 1, שמונה כמומחה על ידי הבורר בהליך שניהלו נגד שותפיהם לשעבר, פעל ברשלנות רבתי וגרם לקיפוח זכויות התובעים ב פסק הבורר שניתן בהסתמך על חוות דעתו. הנזק שנגרם לתובעים כתוצאה מרשלנותו של הנתבע 1 על פי הנטען עומד על 5,279,800 ₪.

העובדות בתמצית

התובעים (להלן גם: "המשיבים"), יחד עם מר דוד אביטל ומר זאב מסינג, היו שותפים בשתי חברות פרטיות – חברת מיאב ספרא השקעות בע"מ (להלן: "מיאב") וחברת מ.א.ל. רוטשילד ר.א. החזקות בע"מ (להלן: "מאל"). בין השותפים התגלעו חילוקי דעות, והצדדים הסכימו להפנות את הסכסוך להליך בוררות בפני כבוד השופט בדימוס פרופ' דן ביין.

במסגרת הליך הבוררות נקבע שמניות המשיבים יימכרו לשותפים האחרים במחיר שייקבע על ידי מומחה שימונה על ידי הבורר. בתחילה מונה כמומחה רו"ח אלי ליכטר, אולם מינויו לא יצא אל הפועל, ובמקומו מונה רו"ח ניצן ויסמן, הנתבע 1 בתביעה שלפניי (להלן גם: "המומחה"). ביום 3.11.2010 מסר רו"ח ויסמן את חוות דעתו (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). בחוות הדעת הראשונה נקבע ששווי חלקם של המשיבים בחברת מיאב עומד על סך 132,000 ₪, בחברת מאל על סך 358,000 ₪, ובסך הכל התשלום המגיע למשיבים הוא 490,000 ₪ נכון ליום 31.12.2009. המשיבים סברו שנפלו פגמים בחוות הדעת והפנו לרו"ח ויסמן שאלות הבהרה. רו"ח ויסמן השיב לשאלות אלה, אך תשובותיו לא הניחו את דעתם של המשיבים והם ביקשו לחקור אותו.

ביום 27.2.2011 נחקר רו"ח ויסמן על חוות דעתו על ידי הצדדים להליך הבוררות, וביום 9.3.2011 הוא ערך חוות דעת מתוקנת (להלן: "חוות הדעת השנייה"). בחוות הדעת השנייה נקבע ששווי חלקם של המשיבים בחברת מיאב עומד על סך 35,000 ₪, בחברת מאל על סך 483,000 ₪, ובסך הכל התשלום המגיע למשיבים הוא 518,000 ₪ נכון ליום 31.12.2009. שני הצדדים להליך הבוררות השיגו על קביעותיו של רו"ח ויסמן בחוות הדעת השנייה. ביום 5.4.2011 ניתן על ידי הבורר פסק ביניים שני (להלן: "פסק הביניים"), בו דן בטענות אלה של הצדדים, הכריע בהן, והורה למומחה לשנות את חוות דעתו בהתאם לקביעות הבורר בסוגיות השונות שהעלו הצדדים. הבורר קבע כי לאחר יישום השינויים שהורה עליהם, יינתן תוקף של פסק בורר סופי למספרים הסופיים אותם יציג המומחה.

ביום 13.4.2011 הגיש רו"ח ויסמן את התיקון לחוות הדעת השנייה (להלן: "חוות הדעת השלישית"). בחוות דעת השלישית יושמו הוראות הבורר על ידי המומחה ונקבע ששווי חלקם של המשיבים בחברת מיאב עומד על סך 14,000 ₪, בחברת מאל על סך 1,192,000 ₪, ובסך הכל התשלום המגיע למשיבים הוא 1,206,000 ₪ נכון ליום 31.12.2009. עוד יצוין, שבשלושת חווׂת הדעת נוסף סכום של 882,000 ₪ בגין יתרת החזר הלוואת בעלים של חברת מאל לתובע 1. ביום 14.4.2011 ניתן פסק הבורר הסופי, בו נקבע הסכום לתשלום בהתאם לחוות הדעת השלישית, זאת בסך 2,088,000 ₪ (כולל החזר הלוואת הבעלים) נכון ליום 31.12.2009.

טענות הצדדים

טענות המבקשים

כפי שצוין בתחילת הדברים, החלטה זו עוסקת אך בבקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין, ולא מחמת טענות נוספות שהעלו המבקשים. על כן יתמקד הדיון רק בטענות הצדדים הרלוונטיות לעניין זה.

המבקשים טוענים כי מטרת המשיבים בתובענה היא תקיפת פסק הבורר בדרך עקיפה, שכן תקיפתו בדרך ישירה אינה אפשרית. הסעד הנתבע מבוסס על הפער בין הסכום שנקבע למשיבים על ידי הבורר לבין הסכום שלטענת המשיבים היה על הבורר לפסוק להם. קבלת התביעה משמעה קעקוע הכללים בדבר סופיות הדיון ומעשה בית דין, על כן התביעה לא יכולה להתקבל ואין מקום לנהל תביעה תאורטית.

בענייננו מתקיים הן השתק עילה במובן הרחב של העניין אשר נדון בבוררות על כל היבטיו, והן השתק פלוגתא ביחס לסכום הנטען המגיע למשיבים בשל אחזקותיהם. הפלוגתא שבמחלוקת היא שווי אחזקות המשיבים, והיא זהה לחלוטין לפלוגתא שנדונה בהליך הבוררות. שאלת שווי האחזקות היא שאלה עובדתית מובהקת, שהוכרעה מפורשות בהליך הבוררות לאחר שהצדדים טענו טענותיהם והבורר הכריע בהן לאחר דיון מקיף וממושך. אין לקבל את טענת המשיבים שהפלוגתא בתובענה זו היא רשלנות המשיבים ולא שווי האחזקות, שכן המשיבים מסתמכים על חוות דעת מומחה מטעמם הקובעת שווי אחר לאחזקות. השתק פלוגתא קובע שממצא עובדתי שנקבע בהליך קודם מחייב גם אם עילת התובענה בשני ההליכים שונה. בנוסף, הבורר הכריע גם בטענת רשלנות המומחה, כשדן בפירוט בכל טענות המשיבים במסגרת הליך הבוררות, שהן זהות לטענות המשיבים בהליך זה. המשיבים הפכו כל אבן במטרה לשכנע את הבורר בצדקת טענותיהם, כפי שניתן ללמוד משאלות ההבהרה למומחה ומחקירתו הארוכה על ידי ב"כ המשיבים.

המשיבים היו צד להליך הבוררות וזכו ליומם, על כן לפי ההלכה הפסוקה אין נפקות לכך שהמבקשים לא היו צד להליך הבוררות. ההכרעה בטענות המשיבים היתה חיונית לתוצאת הליך הבוררות, שכן שאלת שווי האחזקות עמדה במוקד ההליך. ככל שהמשיבים לא טענו טענה מסוימת במסגרת הליך הבוררות, אין להם להלין אלא על עצמם, שכן פסק הבורר שם קץ לפלוגתא של שווי האחזקות.

עוד טוענים המבקשים, שלא ניתן להקיש מההחלטה שניתנה בת"א (מרכז) 3754-10-07 וגנר נ' כהן-אדד (14.6.2009) לענייננו, שכן שם כלל לא צורף פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לגביו נטען קיומו של מעשה בית דין, באופן שהקשה על המסקנה לפיה מדובר באותה פלוגתא. לעומת זאת, בענייננו צורפו מסמכי הליך הבוררות המלמדים על קיומו של מעשה בית דין.

טענות המשיבים

סילוק תביעה על הסף הוא אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים, וענייננו אינו נופל בגדר מקרים אלה. ראוי כי היקף אחריותם של המבקשים ומידת רשלנותם תיבחן בתיק העיקרי לאחר שמיעת ראיות, ואין מקום לנעול את שערי בית המשפט.

המבקשים לא היו צד להליך הבוררות, והבורר לא הכריע בכל הטענות הנטענות בכתב התביעה. רשלנותם של המבקשים לא עמדה במחלוקת בהליך הבוררות ולא נדונה והוכרעה. עצם טענת המבקשים כי הנושא הוכרע בהליך הבוררות דורשת ליבון עובדתי ומקצועי, שמקומו בניהול התיק לגופו.

השתק פלוגתא לא חל בענייננו. הליך הבוררות לא עסק ברשלנות המבקשים וממילא לא ניתנה הכרעה בכך. הבורר לא נדרש בשום שלב של הליך הבוררות להתייחס לתהליך עריכת חוות הדעת, ובתוך כך לבחון מה המקור הנורמטיבי והמקצועי ממנו נדלו הנתונים והאם הם עומדים בסטנדרטים מקצועיים מקובלים. כדי לענות על שאלות אלה, היה צורך לשמוע ראיות. אלה לא נשמעו, שכן סוגיית הרשלנות לא היוותה את המחלוקת בין הצדדים והיא לא נדונה בהליך הבוררות. הליך הבוררות דן בשאלת שווי המניות בלבד.

אף שהמשיבים היו צד להליך הבוררות, הם לא זכו ליומם בבית המשפט באשר לטענת הרשלנות ולא ניתן להחיל השתק פלוגתא נגדם. אין באימוץ חוות דעת המומחה על ידי הבורר כדי להעיד שטענות המשיבים לעניין הרשלנות הרבתי בעריכת חוות הדעת הוכרעו על ידו, והמבקשים לא פירטו כיצד כל הנטען בכתב התביעה בענייננו נדון והוכרע בפסק הבוררות. משלא הוכרעו טענות המשיבים לעניין הרשלנות, ודאי שלא ניתן לדון בחיוניותן. משכך, לא התקיים ולו תנאי אחד מהתנאים המצטברים הנדרשים לשם החלת השתק פלוגתא, ויש לדחות טענה זו.